פסק-דין בתיק ע"א 4878/03

השופט א' ריבלין:

1.        המערערת 1 (המשיבה בערעור שכנגד) (להלן: המערערת) נפגעה בתאונת-דרכים בחודש יוני 1991, בהיותה כבת 16 שנים. את נזקיה היא תבעה מן המשיבים - נהג הרכב שהיה מעורב בתאונה ומבטחת השימוש ברכב. לתביעתה הצטרפו הוריה - המערערים 2 ו-3.

           בית-המשפט המחוזי מינה מומחים, בתחומי הרפואה השונים, למען יאמדו את פגיעותיה. המומחה בתחום הנוירולוגיה קבע כי נכותה, בתחום הנוירולוגיה מגעת כדי 15% לצמיתות. הוא הציע כי המערערת תיבדק גם על-ידי פסיכיאטר וגם זה העריך את נכותה באותו שיעור. בית-המשפט קבע, כי הנכות בתחום הפסיכיאטריה חופפת לנכות בתחום הנוירולוגיה.

           המומחה בתחום רפואת אף-אוזן-גרון העריך את נכותה של המערערת ב-20%. בנוסף לכך, נקבעה לה נכות בשל מגבלות ראיה בשיעור 10%, וכן, נכות בתחום הכירורגיה הפלסטית בשיעור של 15%. בית-המשפט הוסיף על אלה, על-פי שיקול דעתו, נכות נוספת בשיעור של 10% בגין תלונות על טינטון באוזן - זאת חרף בחירתו של המומחה הרפואי שלא לקבוע דרגת נכות בגין אותן תלונות.

2.        המשיבים (המערערים שכנגד) מתרעמים על קביעה זו של בית-המשפט. הם סבורים כי לא הייתה סמכות לבית-המשפט להוסיף על הנכויות שקבעו הרופאים, ומכל מקום, כך הדבר, משאין המדובר בנכות המוצאת ביטוי בתקנות המתאימות. הם משיגים גם כנגד אימוץ תלונותיה של המערערת לעניין סחרחורות שהיא סובלת מהן. מכל מקום, כך הם סבורים, הפריז בית-המשפט בפסיקת סכום הפיצויים בגין הנזקים הנטענים, ובמיוחד בראש הנזק של הפגיעה בכושר ההשתכרות.

           המערערים טוענים, לעומתם, כי לא היה מקום להנחה כי הנכות הפסיכיאטרית חופפת, אצל המערערת, לנכות הנוירולוגית. הם סבורים כי גם לנכות בתחום הפלסטיקה השלכות תפקודיות וכי מכל מקום, הגריעה מכושר ההשתכרות של המערערת עולה, לשיטתם, על שיעור נכותה הרפואית.

3.        לא מצאנו מקום להתערב בפסיקתו של בית-המשפט המחוזי. בית-המשפט מוסמך היה, על-פי העדויות שבאו לפניו, לקבוע ממצאים בגין מגבלות רפואיות שמהן סובלת המערערת, גם תוך כדי סטייה מסוימת מהתרשמותם של הרופאים.

           בית-המשפט העריך כראוי את כושר השתכרותה של המערערת אלמלא התאונה, ושקלל את הנתונים השונים הצריכים לבירור שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות כתוצאה מהתאונה. השיעור הגלובלי שנפסק בגין ראש הנזק הזה בעבר, הוא סביר בנסיבות המקרה; כך גם לגבי הנתונים ששימשו ביסוד החישוב האקטוארי בראש הנזק של הפסד ההשתכרות בעתיד. גם בשאר פרטי הנזק לא מצאנו עילה להתערב.

           התוצאה היא, שדין הערעור ודין הערעור שכנגד להידחות.

           אין צו להוצאות.

                                                                                ש ו פ ט

הנשיא א' ברק:

           אני מסכים.

                                                                                                ה נ ש י א

השופט א' גרוניס:

           אני מסכים.

                                                                                                ש ו פ ט

         הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין.

         ניתן היום, כ"ה בכסלו התשס"ה (8.12.04).